האנציקלופדיה הרפואית

האנציקלופדיה הרפואית של פורטלzap doctors מכילה מידע עשיר ומקיף על מחלות ובעיות רפואיות, החל מסימפטומים ואבחנות ועד לדרכי טיפול, השלכות רפואיות ותהליכי החלמה, על פי חלוקה להתמחויות רפואיות. חזרה לתפריט הראשי
probook world of knowlage

גידולים ממאירים בראש ובצוואר

גידולים ממאירים עשויים להתפתח ממשטחי הריריות של הראש והצוואר, כולל סינוסים, חלל הפה, הלוע האפי (Nasopharynx), חלל הלוע (Oropharynx), לוע הגרון (Hypopharynx) והגרון (Larynx). גידולים אלה הם בדרך כלל מסוג תאים קשקשיים.

היארעות ואפידמיולוגיה

בישראל מאובחנים מדי שנה כ-12,000 מקרים. האתרים השכיחים ביותר להתפתחות מחלה ראשונית הם חלל הפה, חלל הלוע והגרון; גידולים ראשוניים בלוע האפי שכיחים יותר במזרח הרחוק ובמדינות הים התיכון. גורמי סיכון לתחלואה הם שתיית אלכוהול ועישון טבק. לחלק מהגידולים של הראש והצוואר קשר עם נגיף הפפילומה.

פתולוגיה

לגידול ממאיר בלוע האפי במזרח הרחוק יש היסטולוגיה נבדלת, קרצינומה שאינה מייצרת שכבת קרטין (Nonkeratinizing), לא מובחנת, ועם הסננת לימפוציטים, והיא מכונה לימפואפיתליומה, ולה אטיולוגיה נבדלת - נגיף אפשטיין-בר (EBV). גידול ממאיר של תאים קשקשיים בראש ובצוואר עלול להתפתח מנגעים קדם-ממאירים (אריתרופלקיה, ליקופלקיה), והדירוג ההיסטולוגי משפיע על הפרוגנוזה. מטופלים ששרדו גידול ממאיר בראש ובצוואר, מפתחים בשכיחות גבוהה גידול שני בראש וצוואר, בריאות או בוושט, כנראה כביטוי לחשיפת הריריות בדרכי הנשימה ודרכי העיכול העליונות, לגירוי קרצינוגני דומה.

שינויים גנטיים

נמצאו מוטציות והשמטות גנטיות בכרומוזומים 13q ,17p ,9p ,3p; דווחו גם מוטציות p53s. ייתכן ביטוי יתר של ציקלין D1. באופן שכיח נראה ביטוי יתר של הקולטן לגורם הגדילה האפידרמלי (EGFR).

הסתמנות קלינית

הגידולים לרוב מתפתחים אצל מבוגרים >50 שנה. התסמינים משתנים בהתאם למיקום הגידול. גידולים בלוע האפי לרוב גורמים לתסמינים רק בשלב מאוחר, ואז עלולים לגרום לדלקת סרוטית חד-צדדית של האוזן התיכונה, לחסימה אפית, או לדמם אפי (Epistaxis). גידולים ממאירים בחלל הפה מסתמנים ככיבים שאינם נרפאים, לעתים כואבים. נגעים בלוע אף הם מופיעים מאוחר עם כאבים בלרינקס או באוזן. צרידות עלולה להיות סימן מוקדם של גידול בלרינקס. לעתים נדירות ביותר מטופלים מתייצגים עם קשרי לימפה מוגדלים, קשים, אך ללא כאב, בצוואר או מעל עצם הבריח. שלב המחלה נקבע לפי גודל הגידול הראשוני, ומעורבות קשרי הלימפה. גרורות מרוחקות מתפתחות ב-<10% מהמטופלים.

טיפול בגידולים ממאירים בראש ובצוואר

שלושה סיווגים של המחלה שכיחים: מחלה מקומית, מחלה מקומית או אזורית מתקדמת, ומחלה נשנית או גרורתית. מחלה מקומית מופיעה בכשליש מהמטופלים ומטופלת בניתוח או בקרינה. במקרים של גידול בלרינקס בשלב של מחלה מקומית, מועדף הטיפול בקרינה, במטרה לשמור על תפקוד הלרינקס; הטיפול בניתוח נבחר לעתים קרובות לכריתת נגעים בחלל הפה. ההישרדות הכללית לחמש שנים היא 90%-60%, ורוב ההישנויות מתרחשות תוך שנתיים. מחלה מקומית מתקדמת היא ההסתמנות השכיחה ביותר (>50%). הטיפול היעיל ביותר משלב גישות שונות, תחילה כימותרפיה, לאחריה כריתה בניתוח, ולבסוף כימותרפיה עם הקרנות. מתן שלושה מחזורים של ציספלאטין (100 מ"ג/מ2 לתוך הווריד ביום 1) יחד עם 5-פלואואורציל (1000) (5-FU מ"ג/מ2 ליום, בעירוי המשכי למשך 120-96 שעות) לפני או במהלך הטיפול בקרינה, יעיל יותר מניתוח ולאחריו טיפול בקרינה, אולם גם דלקת הריריות (Mucositosi) קשה יותר; ההישרדות לחמש שנים היא 50%-34%. הוספת טיפול בסטוקסימב לטיפול בקרינה עשוי להגביר את היעילות בהשוואה לקרינה בלבד. מטופלים עם גידולים בראש ובצוואר לוקים לעתים קרובות בתת- תזונה ובמחלות מקבילות. מטופלים עם מחלה נשנית או גרורתית (כ- 10% מהמטופלים) מקבלים טיפול פלאטיבי בציספלאטין יחד עם 5-FU או פקליטאקסל (250-200 מ"ג/מ2 עם תמיכה של G-CSF), או טיפול בתכשיר כימי בודד (מקבוצת הטאקסאנים, מתוטרקסאט, ציספלאטין, או קרבופלאטין). שיעור התגובות הוא לרוב 50%-30%, וההישרדות החציונית היא כשלושה חודשים.

מניעה

 ההתערבות החשובה ביותר היא לשכנע את המטופלים להפסיק לעשן. בקרב המטופלים שהפסיקו לעשן, ההישרדות לטווח הארוך טובה יותר באופן משמעותי. טיפול מונע עם ציס-חומצה רטינואית (לשלושה חודשים, 1.5 מ״ג/ק״ג/יום ואחריו תשעה חודשים במינון 0.5 מ״ג/ק״ג/יום במתן פומי) עשוי לגרום לנסיגה של לויקופלקיה, אך אין לו השפעה עקבית על התפתחות גידולים.