האנציקלופדיה הרפואית

האנציקלופדיה הרפואית של פורטלzap doctors מכילה מידע עשיר ומקיף על מחלות ובעיות רפואיות, החל מסימפטומים ואבחנות ועד לדרכי טיפול, השלכות רפואיות ותהליכי החלמה, על פי חלוקה להתמחויות רפואיות. חזרה לתפריט הראשי
probook world of knowlage

הפרעות בתפקוד מערכת המין הנשית

הורמוני בלוטת יותרת המוח הקדמית - FSH - Follicle Stimulating Hormone ו-LH - Luteinizing Hormone מגרים את הזקיק בשחלה להתפתחות ומביאים לאחר מכן לתהליך הביוץ ביום ה-14 מתוך 28 ימי מחזור האשה.


אל-וסת
 
אטיולוגיה. אל-וסת (Amenorrhea) הוא היעדר מחזור י וסת. מצב זה מסווג כראשוני, אם למטופלת לא היה כלל מחזור עד גיל 15 (בהיעדר טיפול הורמונלי), או כמשני, אם למטופלת היו מספר מחזורי וסת סדירים בטרם פסקו למשך של למעלה משלושה חודשים. בכל מקרה של אל-וסת באשה בגיל הפוריות יש להתחיל בשלילת הריון גם אם ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הגופנית אינם תומכים בכך. מיעוט וסת(Oligoamenorrhea) מוגדר כאורך מחזור של למעלה מ-35 יום, או פחות מעשרה מחזורי וסת בשנה. הן כמות הווסת והן תדירותה אינם קבועים במקרי מיעוט וסת. דמם רחמי לא תפקודי (Dysfunctional Uterine Bleeding) מוגדר כדימומי וסת מוגברים או תכופים וזאת לאחר שלילת גורמים אנטומיים או נטייה לדמם.

הגורמים לאל-וסת ראשונית ומשנית חופפים ועל כן יותר רצוי לבצע חלוקה אנטומית של גורמי האל-וסת - הרחם, צוואר הרחם ואיברים בהם עובר הדמם במהלך יציאתו וכן הפרעות בביוץ. הפרעות אנטומיות ליציאת הווסת מהרחם אל מחוץ לווגינה כוללות: היעדר רחם או וגינה, קרום בתולים נטול נקבים (Imperforate Hymen), מחיצה וגינלית רוחבית והיצרות צוואר הרחם. נשים הלוקות באל-וסת ורמות FSH נמוכות לרוב לוקות בהיפוגונדיזם משני (Hypogonadotropic Hypogonadism) עקב מחלה בהיפותלמוס או בבלוטת ההיפופיזה (Pituitary). גורמים לתת-פעילות היפותלמית כוללים את: תסמונת קלמן (Kallmann) או תסמונת שיהן (Sheehan's Syndrome), תהליכים תופסי מקום באזור ההיפותלמוס (Craniopharyngiomas וגידולים אחרים, שחפת, סרקואידוזיס, גרורות ממקור מרוחק), פגיעה מקומית על ידי חבלה, הקרנות, פעילות גופנית קיצונית, הפרעות אכילה, אירועי עקה (Stress), מחלות כרוניות קשות (מחלת כליה סופנית, ממאירות, תת-ספיגה). הפרעות בבלוטת יותרת המוח הקדמית יכולה להביא לאל-וסת דרך שני מנגנונים: הפרעה ישירה לשחרור הגונדוטרופינים החיוניים למחזור הווסת, או עיכוב הפרשת הגונדוטרופינים על ידי הפרשה עודפת של פרולקטין.

נשים עם אל-וסת שבדמן נמצא רמות FSH גבוהות לוקות בכשל ברמת השחלה שיכול להופיע במספר מצבים: תסמונת טרנר, אי-התפתחות מבודדת של השחלות, כשל שחלה מוקדם, תסמונת Resistant-Ovary, כימותרפיה או טיפול בהקרנות לאזור השחלה משניים לממאירויות. כשל שחלה מוקדם מיוחס לנשים שבהן הווסת חדלה לפני גיל ארבעים.

תסמונת השחלה הפוליציסטית (רב-כיסתית [Polycystic Ovarian Syndrome ,PCOS]) מאופיינת בהתייצגות קלינית של מיעוט- או אל-וסת יחד עם ביטוי קליני ומעבדתי של היפרגונדיזם (Hypergonadism) ובכלל זה: שיעור יתר, פצעי בגרות מרובים, קרחות האופייניות לגבר. שינויים מטבוליים, כגון עמידות לאינסולין ועקרות הן הפרעות מלוות שכיחות. מאפיינים אלו מוחמרים בנוכחות השמנת-יתר. הפרעות אחרות בעלות ביטויים דומים כוללות עודף ייצור אנדרוגנים מבלוטת יותרת הכליה או גידולי שחלה מפרישי הורמונים, התחלת ביטוי בגיל המבוגר של הפרעות בייצור הורמונים, כדוגמת (Congenital Adrenal Hyperplasia (CAH.

אבחנה. הבירור הראשוני מתחיל באנמנזה, בדיקה גופנית מדוקדקת תוך שימת לב לסימני עודף הורמונים אנדרוגניים. מדידת רמות הורמונלים, רמות hCG) Human Chorionic Gonadotropin), רמת FSH. מומים אנטומיים לרוב מתגלים במהלך הבדיקה הגופנית למרות שלעתים יש צורך בהשלמת הבירור על ידי בדיקת שיקוף רנטגנית של מבנה איברי המין האנדוגניים (Hysterosalpingography) או צפייה ישירה על ידי Hysteroscope. יש לבצע גם בדיקה כרומוזומלית כאשר יש חשד להפרעה להתפתחות השחלות. אבחנת PCOS מתבססת על מאפיינים קליניים הכוללים הפרעה כרונית לביוץ, ועודף אנדרוגנים לאחר שנשללו גורמים אחרים למצבים אלו. בהיעדר גורם מוכח להיפוגונדיזם משני (Hypogonadotropic Hypogonadism) (רמת גונדוטרופינים נמוכה או נמצאת בטווח התקין בצורה שאינה תואמת את שאר הבדיקות ההורמונליות) יש להמשיך לבדיקת MRI של האזור ההיפותלמי - בלוטת יותרת המוח הקדמית.

טיפול באל-וסת

הפרעות מכניות במעבר הווסת מטופלות בניתוח. הטיפול בחוסר אסטרוגנים, בין אם על רקע כשל שחלות או על רקע בעיה בהיפותלמוס/ בלוטת יותרת המוח הקדמית, מבוסס על מתן מחזורי של אסטרוגנים בצורת גלולות הורמונליות או על ידי מתן פומי של אסטרוגנים (-0.625 1.25 מ"ג ליום) יחד עם פרוגסטרונים כמו מדרוקסיפרוגסטרון אצטאט (2.5) (Medroxyprogesterone Acetate מ"ג ליום או לחלופין מתן של 10-5 מ"ג במהלך חמשת הימים האחרונים לכל מחזור חודשי). ניתן לטפל ב-PCOS על ידי ירידה במשקל וטבליות פרוגסטרון (10-5 Medroxyprogesterone Acetate מ"ג או לחלופין Prometrium 200 מ"ג פעם ביום למשך 14-10 יום בכל חודש או גלולות למניעת הריון אחרות). יחד עם הטיפול האמור ניתן לשלב טיפול לשיעור-יתר (יפורט להלן). מטופלות הלוקות ב-PCOS ייהנו מטיפול בתרופות המגבירות את רגישות רקמות הגוף לאינסולין ויש לבצע בהן בדיקות סקר לגילוי סוכרת.

כאבים באגן (Pelvic Pain)

אטיולוגיה. כאבים באגן יכולים להתלוות למחזורי וסת תקינים או חריגים, יכולים לנבוע מבעיה באגן או מהקרנת כאב מאזור אחר בגוף. תמיד יש לחשוד בגורמים מחוץ לאגן הגורמים לכאב מוקרן לאגן ובכלל זה: דלקת התוספתן, דיברטיקוליטיס (דלקת הסעיפים [Diverticulitis]), כולציסטיטיס, חסימת מעיים וזיהומים בדרכי השתן. יש להשלים אנמנזה מלאה ולקבל תמונה מלאה של מאפייני הכאב ובכלל זה: מיקום, אופי הכאב, הקרנת הכאב לאזורים נוספים, דינמיקה בעוצמת הכאב. יש לשאול על קשר בין הופעת הכאב לבין מחזור, פעילות מינית, יציאת צואה או שתן, תנועה, לברר האם הכאב כרוני או חד, כאב מחזורי או לא מחזורי. הבנת מאפיינים שונים אלו תסייע בהבנת הגורם לכאב ממקור האגן ויכוונו את המשך הבירור.

כאב חד באגן. מחלה דלקתית באגן ((Pelvic Inflammatory Disease, PID לרוב מתבטאת ככאב דו-צדדי בבטן תחתונה. כאב חד-צדדי מרמז על בעיה בטפולות הרחם (Adenexal Pathology) ובכלל זה פקיעה, דמם או תסביב של ציסטה בשחלה או, בצורה נדירה יותר, ממאירות של השחלות, החצוצרות או של הרקמות הצמודות לשחלה. הסתמנות קלינית האופיינית להריון חוץ- רחמי כוללת: כאב חד-צדדי בבטן תחתונה יחד עם דמם וגינלי ושינויים במחזור הווסת, כאשר ביטויים אלו יופיעו לרוב 8-6 שבועות לאחר הווסת התקין האחרון. לעתים יתלווה לתלונות האמורות גם חום וירידה בלחצי דם. הפרעות ברחם כוללות אנדומטריוזיס (Endometriosis) וכן שרירנים (Leiomyomas) שעוברים תהליכי התנוונות מהירים.

 

כאב ביוץ באגן. נשים רבות לוקות בכאבים או באי-נוחות בבטן התחתונה בזמן הביוץ (Mittelschmerz). כאבים אלו לרוב עמומים בקו אמצע הגוף ומתמידים למשך דקות עד שעות. בנוסף, נשים מבייצות יכולות לסבול מתלונות גופניות שונות מספר ימים לפני המחזור ובכלל זה: בצקות, הגדלת שדיים ונפיחות או אי-נוחות בבטן. ביטוי מחזורי המקושר למחזור של דיכאון, רגזנות ועייפות, מכונה בשם תסמונת קדם-וסתית (Pre-Menstrual Syndrome, PMS) כאבי מחזור קשים בעלי אופי עוויתי באשה מבייצת ללא עדות להפרעה באגן מכונים דיסמנוריאה ראשונית (Primary Dysmenorrhea).דיסמנוריאה משנית (Secondary Dysmenorrhea) נגרמת על ידי הפרעה באגן כדוגמת אנדומטריוזיס וכן אדנומיוזיס (Adenomiosis), או היצרות צוואר הרחם.

אבחנה. הערכה מלאה כוללת היסטוריה מלאה, בדיקה גופנית עם דגש על אזור האגן, מדידת ערכי hCG, בדיקות לזיהומי כלמידיה וחיידקי זיבה וכן בדיקת אולטרסאונד של האגן. במקרים שבהם למרות הבירור הנרחב לא נמצאה סיבת כאבי האגן ניתן להמשיך לברר בניתוח בטן לפרוטומי או לפרוסקופי (זעיר-פולשני).

טיפול בכאבים באגן

הטיפול בדיסמנוריאה ראשונית היא על ידי תרופות מקבוצת ^NSAIDs או גלולות הורמונליות פומיות. בזיהומים יש לטפל כמקובל באנטיביוטיקה מתאימה. חלק מתסמיני PMS יגיבו לטיפול בתרופות מקבוצת ^SSRI. הריון חוץ רחמי שלא בקע יטופל לרוב על ידי מתוטרקסאט (Methotrexate). ייתכן שהפרעות מבניות יחייבו טיפול בניתוח.

שיעור-יתר

אטיולוגיה. שיעור-יתר (Hirsutism) מוגדר כעודף בגדילת שיער בתבנית האופיינית לזכר. מצב זה פוגע בכ-10% מהנשים. מצב זה יכול להיות משפחתי או משני ל-PCOS, גידולים בשחלה או בבלוטת יותרת הכליה, היפרפלזיה מלידה של האדרנל (Congenital Adrenal Hyperplasia), תסמונת קושינג, היפרפרולקטינמיה, אקרומגליה, הריון ותרופות (אנדרוגנים, וגלולות למניעת הריון שמכילות פרוגסטרון בעל פעילות אנדרוגנית מסוימת). תרופות נוספות כדוגמת דיאזוקסיד (Diazoxide), פניטואין (Phenytoin), מינוקסידיל (Minoxidil), וכן ציקלוספורין (Cyclosporine) יכולות לגרום לצמיחה עודפת של שיער שאינה קשורה להורמונים ולביטויים זכריים. מצב זה מכונה Hypertrichosis.

הסתמנות קלינית. הערכה אובייקטיבית לפיזור וכמות השיעור העודף חיונית לצורך הערכת החולי. שיטת הניקוד של Ferriman-Gallwey היא שיטה שכיחה ושימושית. ביטויים קליניים מלווים של עודף אנדרוגנים כוללים פצעי בגרות וכן הקרחה בפיזורים האופייניים לגברים (Androgenic Alopecia). זכריות (Virilization) זהו מצב בו עודף האנדרוגנים הוא כה גדול שנוצרים שינויים נוספים ובכלל זה העמקת הקול, דלדול שדיים, עלייה במסת שרירים, הגדלת הדגדגן וחשק מיני מוגבר. פרטים חשובים לאיסוף בהיסטוריה הרפואית כוללים פרטים על המחזור החודשי ובכלל זה גיל הופעתו הראשונה, קצב התקדמותו ופיזורו של השיער העודף. הופעה חדה של שיעור עודף, קצב התקדמות מהיר או זכריות מחשידים בגידולי יותרת הכליה.

 

אבחנה. מבין הגורמים השונים, PCOS היא גורם שכיח לשיעור-יתר. מבחן דיכוי הורמונים אנדרוגנים על ידי דקסאמטזון (0.5) (Dexamethasone מ"ג פומית מדי שש שעות למשך ארבעה ימים כאשר רמת טסטוסטרון חופשי נמדדת כל פעם לפני ואחרי מתן הדקסאמטזון) יכול להבדיל בין הפרשת יתר מהשחלה לבלוטת יותרת הכליה, כאשר דיכוי חלקי מרמז על אנדרוגנים ממקור השחלה. ניתן לשלול Congenital Adrenal Hyperplasia) CAH) בשל חסר ב- 21-Hydroxylase על ידי מדידת רמת 17-Hydroxyprogesterone מתחת ל-6 ננומול לליטר (2 מיקרוגרם/מ"ל) במהלך בוקר באחד הימים שבהם המחזור הוא בשלב הפוליקולרי או שעה לאחר מתן של 250 מיקרוגרם של קוזינטרופין (Cosyntropin). ניתן להיעזר בבדיקות דימות לפי החשד. למשל, בדיקת CT של הבטן לצורך איתור גוש בבלוטת יותרת הכליה ובדיקת אולטרסאונד לאיתור גוש בשחלה.

טיפול בשיעור-יתר

טיפולים לא תרופתיים כוללים: הבהרת שיער, הסרת שיער באמצעי שונים כמו גילוח או טיפול כימי מקומי, מריטת שערות, שעווה, טיפול אלקטרוליטי, טיפול בלייזר. טיפולים תרופתיים כוללים גלולות עם ריכוזים נמוכים של פרוגסטרון בעל פעילות אנדרוגנית, ספירונולאקטון (Spironolactone) (100 עד 200 מ"ג ליום), פעמים רבות יש צורך בטיפול משולב. טיפול סטרואידי בקורטיקוסטרואידים (Dexamethasone במינון של 0.25-0.5 מ"ג ליום לפני השינה או 10-5 Prednisone מ"ג לפני השינה) הוא הבסיס לטיפול במטופלים הלוקים ב-Congenital Adrenal Hyperplasia. השיפור במצב השיעור משני לטיפול בתרופות לרוב אינו ניכר לפני שישה חודשי טיפול ועל כן יש להיעזר בטיפולים שאינם תרופתיים עד שהשפעת הטיפול בתרופות תגיע לשיאה.

(Menopause) מנפאוזה

אטיולוגיה. מוגדרת כשלב הסופי של מחזורי הווסת ומתרחשת בממוצע בגיל 51 שנים. אירוע זה מתרחש משנית לדלדול זקיקי השחלה או בשל ניתוח כריתת שחלות דו-צדדית. כ-8-2 שנים לפני אירוע זה קיימת תקופה מקדימה, פרימנופאוזה (Perimenopause), שבה המחזורים אינם סדירים והפוריות ירודה.

הסתמנות קלינית. הביטויים הקליניים השכיחים ביותר של תקופה זו הם אי-יציבות של המערכת המעצבבת את כלי הדם (הזעות לילה, גלי חום), שינויים במצב הרוח (עצבנות, חרדה, דיכאון) חוסר שינה ודלדול של אפיתל מערכת המין ודרכי השתן וכן אפיתל העור. בתקופה זו רמות ה-FSH בדם עולות אל מעבר ל-40 יב"ל/לי אולם למרות זאת רמות האסטרדיול נמוכות מ-30 פיקוגרם/מ"ל.

 טיפול במנפאוזה

במהלך הפרימנופאוזה, טיפול במינונים נמוכים של גלולות הורמונים משולבות יכול להביא לשיפור תסמיני. הטיפול בתרופות מסוג זה מחייב שקילת יתרונות הטיפול אל מול הסכנות בו. טיפול קצר טווח (פחות מחמש שנים) להקלה תסמינית מספקת הוא מקובל, כל עוד אין הוריות- נגד. הוריות-נגד לטיפול הורמונלי כוללות: דמם וגינלי שמקורו לא בורר, מחלת כבד פעילה, פקקת ורידים , היסטוריה של סרטן הרחם (למעט שלב I ללא חדירה עמוקה) , סרטן שד, מחלת לב וכלי דם קיימת וכן סוכרת. בנוסף הוריות-נגד חלקיות כוללות: רמת טריגליצרידים בדם של למעלה מ-400 מ״ג/ד״ל ומחלת כיס מרה פעילה. טיפולים חלופיים כוללים קלונידין (Clonidine), גבאפנטין (Gabapentin), פרוקסטין (Paroxetine), פלואוקסטין (Fluoxetine), ונלאפאקסין (Venlafaxine), ויטמין E וכן טיפולים שונים על בסיס סויה. במקביל, טבליות אסטרדיול לטיפול מקומי בווגינה יכולות להקל על תלונות במערכת המין והשתן. יש לשקול בזהירות רבה את הצורך בטיפול ארוך טווח בהורמונים (מעל חמש שנים) במיוחד לאור הנזקים והסיכונים הנגרמים לאורך זמן. אם יש רצון לטפל בהורמונים לזמן ארוך בשל בעיות רפואיות אחרות יש לשקול בחיוב טיפולים חלופיים כדוגמת טיפול בראלוקסיפן (Raloxifene) או תרופות מקבוצת הביפוספונאטים בחולות אוסטאופורוזיס. כאשר אסטרוגנים ניתנים יש לרשום מנה מינימלית אפשרית (לדוגמה אסטרוגנים משולבים 0.625 מ״ג ליום, Micronized Estradiol פומי 1.0 מ״ג ליום, או מדבקה עורית של Estradiol במינון 1.0-0.05 מ״ג 2-1 פעמים בשבוע). בנשים עם רחם יש לתת משלב של אסטרוגנים ופרוגסטרונים וזאת כדי להימנע מהסיכון המוגבר לסרטן הרחם בעת נטילת אסטרוגנים ללא פרוגסטרונים (Medroxyprogesterone שיינתן בצורה מחזורית במינון 10-5 מ"ג ליום פומית בימים 25-15 בכל חודש או בצורה המשכית במינון 2.5 מ"ג יומי)

אמצעי מניעה מהריון

אמצעי המניעה מהריון השכיחים ביותר כוללים: (1) אמצעי מחסום, (2) גלולות הורמונים פומיות, (3) התקנים תוך-רחמיים, (4) הורמונים פרוגסטיניים בשחרור מושהה, (5) עיקור, (6) הפלה.

גלולות הורמונים יעילות הן למניעת הריון והן בטיפול בדיסמנוריאה, ודימומים וגינליים שלא בעת מחזור. גלולות משולבות מכילות אסטרוגנים סינטטים (Ethinyl Estradiol או Mestranol) וכן פרוגסטרונים סינטטים. טיפול בנורגסטימאט (Norgestimate) יחד עם פרוגסטרון מהדור השלישי (כדוגמת Desogestrel, Gestodene, Drosperinone) מביא לפחות השפעות אנדרוגניות. מבין הפרוגסטרונים, ^Levonorgestrel יש את ההשפעה האנדרוגנית החזקה ביותר ולכן יש להימנע מטיפול בו בנשים עם תסמינים היפר-אנדרוגניים. שלושת תכניות הטיפול העיקריות הן: מינון קבוע של משלב אסטרוגן-פרוגסטרון, משלב אסטרוגן-פרוגסטרון שהרכבו שונה בגלולות המיועדות לימים שונים, וגלולות המכילות פרוגסטרון בלבד.

למרות שבאופן כללי נטילת הגלולות בטוחה, לנוטלות אותן יש סיכון מוגבר לפיתוח של תסמונות קרישיות-יתר, יתר-לחץ-דם וכן אבני מרה. הסיכון לאוטם שריר הלב ואירוע מוח עולה עם הגיל ובנוכחות עישון. תופעות לוואי כוללות: דמם שלא בימי המחזור הצפוי, אל-וסת, רגישות בשדיים, עלייה במשקל. כל אלו לרוב חולפים או משתפרים לאחר שינוי בהרכב הגלולות הניתנות.

הוריות-נגד מוחלטות לטיפול בגלולות הורמונליות כוללות: אירועים טרומבוטיים-תסחיפיים בעבר, מחלת כלי דם ולב או מחלת כלי דם במוח, סרטן שד או גידולים תלויי הורמונלים אחרים, מחלת כבד, עודף טריגליצרידים בדם, עישון כבד בגיל מעל 35, דמם רחמי שלא עבר בירור, חשד להריון או הריון ידוע. הוריות-נגד חלקיות כוללות: יתר-לחץ-דם, טיפול נוגד פרכוסים.

שיטות טיפול חדשות כוללות מדבקת הורמונים שבועית, זריקת הורמונים חודשית, החלפה חד-חודשית של טבעת בווגינה. מתן ארוך טווח של פרוגסטרונים יכול להינתן על ידי זריקה בצורה של שחרור מושהה.

"גלולות היום שאחרי" מכילות פרוגסטרון בלבד או אסטרוגן ופרוגסטרון משולבים. טיפול זה יכול להילקח עד 72 שעות מיחסי המין הלא מוגנים. גם Plan B וגם Preven הן גלולות "חירום" המיועדות במיוחד לנטילה לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים. קיימות גלולות ייעודיות אולם חלק מהגלולות שניתנות במנה חד-יומית יכולות להילקח כגלולת היום שאחרי אם יילקחו במינון המתאים (2 ,Ovral גלולות בהפרשים של 12 שעות; Lo/Ovral, ארבע גלולות בהפרשים של 12 שעות). תופעות לוואי כוללות בחילות, הקאה, כאבים בשדיים. מיפפריסטון (Mifepristone, RU486) אפשרית אף היא לשימוש, ותופעות הלוואי בה פחותות.

אי-פוריות (Infertility)

אטיולוגיה. אי-פוריות מוגדרת כאי-הצלחת זוג להיכנס להריון לאחר 12 חודשים רצופים של קיום יחסי מין בלתי מוגנים.

הסתמנות קלינית. במהלך ההערכה הראשונית יש לעורר דיון על התזמון הנכון לקיום יחסי מין, יש לבצע בדיקה ראשונית של זרע הגבר, לוודא קיום קליני של ביוץ באשה, ובמרבית המקרים, יש להשלים הדגמה של המעבר התקין של החצוצרה. הפרעות במחזור החודשי מהוות את הגורם השכיח ביותר לאי- פוריות באשה. היסטוריה של מחזור תקין, סדיר, ניתן לחיזוי, ספונטני לרוב מייצג מחזורי ביוץ תקינים. ניתן לאשר את תקינות מחזורי הביוץ בעזרת בדיקות שתן החוזות ביוץ קרוב, מדידת חום גוף, מדידת ערכי פרוגסטרון בדם בזמן השלב הלוטאלי של המחזור. רמות FSH פחותות מ-10 יב״ל/מ״ל ביום השלישי למחזור מרמזות על קיום מספר זקיקי שחלה שמור. הערכת מחלה של החצוצרות מתבצעת על ידי שיקוף החצוצרות בעזרת חומר ניגוד (Hysterosalpingogram) או בעזרת ניתוח לפרוסקופי (סקירת בטן אבחונית). ניתן לחשוד בקיום אנדומטריוזיס אם נמצאים פרטים בהיסטוריה הרפואית המתאימים או ממצאים מתאימים בבדיקה גופנית, אולם שלילת קיום אנדומטריוזיס אפשרית רק במהלך לפרוסקופיה.

טיפול באי-פוריות

הטיפול באי-פוריות נקבע על פי ההפרעות שזוהו בכל זוג מטופל. טיפולים אפשריים כוללים: המשך מעקב, מתן קלומיפן ציטראט (Clomiphene Citrate) עם או בלי הזרעה תוך-רחמית, טיפול הורמונלי עם גונדוטרופינים (שוב עם או בלי הזרעה תוך-רחמית), הפריית מבחנה (IVF). במצבים מסוימים יש לשקול: ניתוח, מתן פעימתי של GnRH או הפריית ביצית על ידי הזרקה ישירה של זרע אל תוך הביצית, הפריה באמצעות תרומת זרע או אם פונדקאית.